<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן שי"ח</h1>
<h2>דף נח:</h2>
אין מודדין אלא מן המומחה. פר"ח מן המיושר כדכת' ומחה (אל) [על] כתף. ופי' רבותינו אינו דמפרשי מומחה בקי דלישנא לא הכי משמע. ריבה אחד ומיעט אחד שומעין לזה שריבה. ומפרש בגמר' ובלבד שלא ירבה יותר ממדת העיר ואלכסונה. מפני טועי המדות ובאלכסונה של תחומין מיירי ולא הלשון מוכיח ולא פיר' מיושב דא"כ אתה מודד תחומין השתא ומה ענין מדות העיר לכאן. אלא כך נר' לי כי ציון תחום שבת היה נתון מזמן גדול מעת בנות העיר וכי מיתוספי דיורין [של עיר] מיתוספה (של עיר) ציון. כדאמרי' עד כאן היינו מהלכין בשבת. ואמרי' והוא שיש גדול עמו. דטורח גדול יש למדוד תחומין הן בריבוע עולם הן בהבליעת הגיאות בנכישים הנכנסין הן ביוצאין בנסרים המפסיקין. וה"פ אין מודדין אלא מן המומחה. מן המיושר דהבלעת גיאיות דבאמצע לא עבדינן כיון דאיכא חלק אך אם לא היה גיאיות כולו היה מבליעו אם היה מעוקם כדמפרש התם. ריבה אחד ומיעט אחד שומעין לזה שריבה. פיר' זמן גדול שציון אחד היה נתון סמוך לעיר ואח"כ זמן גדול ניתן אחר רחוק מן העיר לא תימ' הרחוק נעשה תחלה ונתמעטו דיורין ואח"כ מיעטונהו ועשו הקרוב אלא יש לך [לומר] שנתרבו הדיורין והקרוב היה בראשונה דהכי אורחא דמילתא ושכיחא להרבות דיורין. ועלה מפרש בגמרא ובלבד שלא ירבה ממידת העיר ואלכסונה. דכיון שאין בין התחומין יותר ממדת העיר ואלכסונה אז יש לתלות כי התחום הראשון נמדד בהבנות הבית הראשון או היו יושבין בורגנין שהיו מודדין להם מפתח ביתם והתחום השני היה נמדד בהיבנות הבית האחרון באלכסון העיר ומכנגדו ישרו את העיר והניחו את הציון האחרון ברחוק מן הראשון כמדת העיר ואלכסונה. וזה סבר כל מה שיש בין שני הציונין אם יש שם מצידי העיר אפי' כחוט השערה טעה האחרון דלא תלינן בנתמעטו הדיורין ואפי' נתמעטו נפסלו הציונין. אבל אם יש שם כמדת העיר ואלכסונה או פחות וכל שכן שלישה או רביעה ששומעין לזה שריבה ותלינן בניתוספו דיורין דאי הכי שקלי לציון אחרון. אבל לציון ראשון שקלי כי נתרבו דיורין דחומרא היא. וה"ג בספרים ישנים ממדת העיר ואלכסונה. [ו]הגיהו לפי פירושם באלכסונה.
